פסק-דין בתיק ב"ל 47139-10-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.10.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער נכות זמנית בשעור  20% נכות לתקופה שבין ה - 1.7.11 ועד ל - 31.12.11 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה קבעה נכות זמנית אורטופדית בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות גב תחתון אולם לא דנה כלל בנכות הנוירולוגית בגין הקרנת כאבים לרגליים. הוועדה ציינה כי המערער לכאורה לא התלונן על הקרנה ברגליים אולם בסעיף התלונות צויין באופן מפורש כי המערער התלונן על הקרנה לשני הצדדים ועל נימול ברגליים.

2.2        הוועדה לא התייחסה כלל לנכויות אותם יש להעניק למערער גם בעניין הצלקת הניתוחית.

3.         טענות המשיב:

3.1        הוועדה מ - 9.10.11 נשוא הערעור היא וועדה שמתייחסת לנכות זמנית בין ה- 1.7.11 ל - 31.12.11, כטבעה של וועדה שקובעת נכויות זמניות אין חובה בדין לפרט פריטי ליקוי ולכן הטענה לעניין זה אין לה בסיס.

3.2        המערער מתיימר לטעון שבגלל שהתלונן על הקרנות בגופו וברגליו ומאחר שקיימת פסיקה שלפיה נקבעו הוראות לוועדות להקנות אחוזי נכות גם אורטופדים וגם נוירולוגים הוא מתיימר לטעון שהוועדה פה שגתה אך לטענה זו אין בסיס. הוועדה ראשית לא מצאה כלל נכות נוירולוגית למרות שנעשתה בדיקה נוירולוגית מפורטת ולמרות שבוועדה ישב דר' מחאג'נה שהוא נוירולוג מומחה וסגן ראש המחלקה הנוירולוגית בבני ציון וכמו כן בוועדה ישב אורתופד דר' שרביט. הוועדה מציינת כי להבדיל מהתלונה בסעיף 20 במהלך הבדיקה המפורטת בסעיף 21 לא מוסר על קרינה לרגליים ולכן אין מדובר בפגם משפטי אלא תהליך בדיקה רפואית תקין, מפורט ושקוף.

3.3        רוצה לציין שחברי הציג פה פסיקה שבה למשל דובר על תלונה אורטופדית בגב ותלונה נוירולוגית של סחרחורת ובפסיקה זו הוא מנסה לטעון טענות בתיק זה. הוועדה לא קבעה שבגלל שהתלונה הנוירולוגית מתייחסת לאותו איבר היא לא מקנה אחוזי נכות זמניים בגלל שכבר מצאה פה הגבלה בעמוד השדרה או בגב. הוועדה סה"כ לא מצאה נכות זמנית כרגע שיש מקום להקנות לגביה נכות נוירולוגית נוספת או ספציפית אלא רואה את הנכות הזמנית בשיעור של 20%. ואף לאחר סוף שנת 2011 המשיך המערער לקבל נכות זמנית של 20% ע"י וועדה מדרג ראשון כך שוועדות נוספות כבר בחנו ממצא זה. לכן אבקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 9.10.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל מכאבים בצד שמאל וימין עם קרינה לשני הצדדים, כאבים בגב תחתון ונימול ברגליים.

9.         הוועדה ביצעה למערער בדיקה אורטופדית ונוירולוגית מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

            " בדיקה אורטופדית: בעמידה זקופה אין לראות סטייה ואין לראות כיווץ שרירים. מצביע על כאבים בחלק הרחיקני של ע"ש מותני. מבצע כיפוף לצדדים, כיפוף לאחור עם היסוס מה אך לא מוסר על קרינה לרגליים. בכיפוף גב  בעמידה קצה אצבעות מגיעות עד 40 ס"מ מהרצפה, מסוגל לעמוד על קצה אצבעות ועקבים בשתי הרגליים. בשכיבה אין SLR , החזרים הופקו תקינים ושווים, אין חסר מוטורי, מוסר על ירידה בתחושה בקדמת  הירך השמאלי ולאורך הצד החיצוני של השוק וכף הרגל משמאל. בסיום הבדיקה מסוגל לשבת, גבו זקוף וברכיו בכיפוף קל.

            MRI מיום 15.11.10 - בעיקר אקסטרוזיה של הדיסק L4-L5 משמאל. כמו כן בלט דיסק ב - L1-L2  והצרות התעלה בצורה קלה בגובה L3-L4 .

            C.T מיום 17.11.09 - בלט דיסק דיפוזי L3-L4, עם שינויים ניווניים בפיקות כמו כן בלט דיפוזי ב - L4-L5 , נטייה לסקולזציה ב - L5.

            בבדיקה צלקת ניתוחית באורך 4 ס"מ מאד חלקה, לא מכאיבה, לא מכערת. (ההדגשה הוספה א.ק)